בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים, דחה עתירה שהוגשה כנגד ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה, וקבע כי מבנה שלא קיבל היתר בניה, אינו יכול לבצע פרויקט של תמ"א 38. השאיפה לחזק מבנים מפני רעידות אדמה לא נועדה להכשיר עבריינות בניה ולא נועדה להלבין בניינים שנבנו ללא היתר.
עובדות המקרה:
חברה יזמית הגישה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת השרון בקשה למתן היתר להריסת בניין ברמת השרון ולהקמת בניין חדש תחתיו במסגרת תוכנית תמ"א 38/2. לאחר מספר דיונים דחתה הוועדה המקומית את הבקשה בנימוק שלא ניתן להתיר תוספת זכויות מכוח תמ"א 38 לבניין שנבנה ללא היתר בניה.
החברה היזמית הגישה ערר על החלטתה של הוועדה המקומית, וזה נדחה על ידי ועדת הערר לאחר שגם היא קבעה כי מדובר בבניין שנבנה ללא היתר, וכי לא ניתן להעניק את התמריצים של תוספת זכויות בניה מכוח תמ"א 38 לבניין שכזה.
מכאן העתירה לבית המשפט המחוזי.
החברה היזמית טענה כי יש להורות על ביטול החלטותיהן של הוועדה המקומית וועדת הערר, ולהחיל את הוראות תמ"א 38 ותכנית רש/3838 על הבניין. בנוסף טענה החברה היזמית כי גם אם לא ניתן למצוא את היתר הבנייה לפיו נבנה הבניין, הרי שהלכה למעשה, הקבלן הבונה שילם עוד בשנת 1976 את כל האגרות וההיטלים שנדרשו על ידי עיריית הוד השרון ועל כן העיריה עצמה ראתה את הבניין כאילו נבנה על פי היתר בניה. בנוסף טענה החברה היזמית, כי בשנת 2000 החליטה הוועדה המקומית לאשרר בדיעבד את היתר הבניה לבניין וזאת לצורך תוספות בניה חדשות שנוספו על גגו. כמו כן, מכוח חזקת כשירות המעשה המנהלי, יש לקבוע כי הבניין נבנה כדין, שכן חזקה על הוועדה המקומית שלא הייתה מאשרת תוספת לבניין שנבנה שלא כדין.
טענותיהן של הוועדה המקומית וועדת הערר היו כי בית המשפט לא אמור להתערב בהחלטות של מוסדות תכנון אלא אם נפל פגם מנהלי בהחלטות אלה. המקרה הנוכחי איננו מצדיק התערבות שכזו. בנוסף הן טוענות כי הבניין אינו בא בגדרן של תמ"א 38 ותכנית רש/3838 משום שהוא נבנה ללא היתר בניה, ולמעשה, עד עצם היום הזה אין לבניין היתר בניה. ומכל מקום, גם אם היה ניתן היתר בניה בעקבות אותה החלטה עקרונית, עדיין לא מדובר בהיתר שניתן לפני שנת 1980 כנדרש לפי תמ"א 38 ותכנית רש/3838.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק כי מהוראות תמ"א 38 עולה כי מבנה שלא קיבל כלל היתר בניה, אינו בא בגדרה של תמ"א 38, עם תמריצים או בלעדיהם. תכלית ההבחנה בין מבנים בעלי היתר בניה לבין מבנים ללא היתר בניה היא ברורה: השאיפה לחזק מבנים מפני רעידות אדמה לא נועדה להכשיר עבריינות בניה ולא נועדה "להלבין" בניינים שנבנו ללא היתר.
"נוכח המסקנה המתבקשת, לפיה אין ולא היה מעולם היתר בניה לבנין, ברי כי לא ניתן להחיל עליו את תמריצי המוקנים לבניינים שההיתר לבנייתם ניתן לפני יום 1.1.1980, שכן הדבר עומד בסתירה גמורה להוראות תמ"א 38 ולהוראות תכנית רש/3838. יתר על כן, הואיל ועד עצם היום הזה לא ניתן היתר בניה לבנין (להבדיל מהחלטה עקרונית מיום 5.7.2000 ליתן היתר בניה, החלטה שלא מומשה עד היום), הרי שהוראות תמ"א 38 כלל אינן יכולות לחול על הבנין, אף ללא תמריצי בניה. ודוק: ככל שדיירי הבניין יסדירו סוף סוף את קבלת היתר הבניה, אזי תמ"א 38 תחול אמנם על הבנין, אך העותרת לא תהא זכאית לתמריצים השמורים רק לבניינים שההיתר לבנייתם ניתן לפני יום 1.1.1980. הוא הדין אם הייתי מגיע למסקנה שהחלטת הוועדה המקומית מיום 5.7.2000 כמוה כמתן היתר בניה של ממש: גם אז, העותרת לא תוכל ליהנות מתמריצי הבניה, משום שגם במקרה כזה מדובר בהיתר בניה שניתן לאחר יום 1.1.1980, קרי, לאחר המועד הקובע"
עתמ (ת"א) 44784-01-18
דגש לוג'יסטיק בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון רמת השרון
למאמרים נוספים: