בין חברה יזמית לבין בעלי דירות בבית משותף נחתם הסכם פינוי. במסגרת אישור התב"ע ואישור תוכנית איחוד וחלוקה, הורחב הקו הכחול וכלל מספר בתים צמודי קרקע, אשר סירבו לחתום על הסכם פינוי בינוי.
כנגד בעלי הבתים, הוגשה תביעה בדרישה כי יחתמו על הסכם פינוי ובינוי, בטענה כי מרגע שאושרה תוכנית איחוד וחלוקה, הם אינם עוד בעלי זכויות פרטיים אלא שותפים במושע, המקנה לתובעים זכות לתבוע דיירים סרבנים שמסרבים להשתתף בפרויקט.
התובעים טענו כי הנתבעים מחויבים להצטרף להסכם פינוי בינוי מכיוון שתוכנית המתאר החדשה משנה את מעמדם הקנייני והופכת אותם לשותפים בנכס משותף. עוד נטען כי על פי חוק פינוי ובינוי (פיצויים), ניתן לתבוע דיירים סרבנים כאשר סירובם אינו סביר. במקרה זה, לטענת התובעים, התנגדות הנתבעים אינה מבוססת על טענות לגיטימיות אלא על חוסר שיתוף פעולה, ולכן יש להורות להם לחתום על ההסכם או לפצות את יתר הדיירים והיזם על העיכוב שנגרם.
הכרעת בית המשפט המחוזי בתל אביב
השופטת לימור ביבי קבעה כי
"מעת שאושרה תכנית האיחוד והחלוקה, הכוללת טבלת הקצאות, מעמדן הקנייני של הזכויות במקרקעין השתנה ובהלימה לרישום בטבלאות ההקצאות – הנתבעים אינם עוד בעלים בקרקע ועליה בית, אלא הם שותפים במושע באחוז במקרקעין, בהתאם לחלק המוקצה להם בטבלת ההקצאות. זאת ועוד, לאור הוראות תכנית המתאר – הבית בו מחזיקים הנתבעים מיועד להריסה והמשך שימושם בבית זה אינו כדין"
וכן:
טוענים התובעים לקיומן של עילות תביעה שונות המקנות להם לגישתם את הזכות לחייב את הנתבעים לחתום על הסכם פינוי ובינוי עם התובעת – היא החברה היזמית. לאחר שעיינתי בעילות הנטענות, הנני סבורה כי רובן ככולן עילות המבוססות על השיתוף במקרקעין שהוא תוצר של תכנית האיחוד והחלוקה וכי במסגרת כלל העילות, מתבקש בית המשפט הלכה למעשה ליתן הוראות בדבר שיתוף זה והמשמעויות הנובעות ממנו. בכלל כך בפרט הנני סבורה כי הדרישה לחיוב הנתבעים לחתום על הסכם פינוי בינוי- המהווה סוג של הסכם קומבינציה – יש בה כדי לכוון לדרך בה יפורק השיתוף בין הבעלים השונים – על דרך בנייה וייחוד זכויות בדירות תמורה. במאמר מוסגר אציין לעניין זה – מבלי לקבוע מסמרות כי - יכול שפרשנות מרחיבה של סעיף 40 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – ,1969 בשילוב עם ההוראות הקבועות בסעיף 41 לחוק )ובפרט סעיף 41)ג((, בהינתן נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה והטיעון בדבר השתק החל במקרה דנן – יהא בה כי לאפשר מנגנון מכירה שאינו בתמורה כספית אלא בדירות, או למצער מנגנון מכירה משולב המאפשר לבעלי דירות המעוניינים בכך לקבל את תמורת חלקם בכסף ולאחרים לקבל את תמורת חלקם בבנייה. האמור מתחזק נוכח הטענה ולפיה דין בתיהם של הנתבעים הריסה – טענה המבוססת על הוראות סעיף 178 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965– סעד אשר על פניו ממילא נתון אף הוא לסמכותו של בית משפט השלום, לאור ביטול הלכת שמש )ע"א 37/59 שמש נ' מפעל המים כפר סבא, פ"ד 26 יג)1( 834 )1959(( במסגרת - רע"א 3749/12 ששון בר-עוז נ' דניאל סטר, סו)1( 678 )2013(, בהקשר לכך, הנני מוצאת להוסיף ולהפנות על דרך ההיקש לעניין זה, לדברים אשר נאמרו על ידי בעניין קעניג )בסעיף 26( – שם הבעתי עמדתי - מבלי לקבוע מסמרות - כי קיימת לזכאי בהתאם לטבלת הקצאות, הזכות אף להגיש תביעה לפינוי הקרקע".